רוחות השינוי של פרוטקציוניזם נושבות, אך השמאל יכול לגרום לזה לעבוד

רוחות השינוי של פרוטקציוניזם נושבות, אך השמאל יכול לגרום לזה לעבוד_5e88f26624956.jpeg
 

בשבוע הבא יראה פרוטקציוניזם במרכז הבמה הגלובלית כאשר האליטה של ​​דאבוס מתכנסת כדי להתפרץ מעל עלייתה , והטוויטר דונלד טראמפ הופך לנשיא ארה”ב.

 

עם זאת יש אלטרנטיבה שמאלית וירוקה שיכולה לאתגר למעשה את עליית הימין הקיצוני, תוך מתן אפשרות לבוחרים לעתיד טוב יותר. בספרי החדש פרוטקציוניזם פרוגרסיבי: השתלטות על השלטון , אני מפרט מדוע פרוגרסיבים צריכים לאשר את שליטת הגבולות לאנשים, הון, סחורות ושירותים, אך לא כפי שהתרחש בשנות השלושים של המאה הקודמת, כאשר ממשלות ניסו להגן על פנים עבודות תוך רצון להתחרות ולייצא ברחבי העולם על חשבון אחרים.

 

לעומת זאת, פרוטקציוניזם פרוגרסיבי נועד לטפח ולבנות כלכלות מקומיות מחדש באופן שמצמצם לצמיתות את כמות הסחר הבינלאומי בסחורות, כסף ושירותים ומאפשר למדינות לאום לשלוט ברמת ההגירה שרצונן של אזרחיהן. גישה זו יכולה להחזיר לרוב תחושת אופטימיות באמצעות דגלה במדיניות המיועדת להשיג יותר ביטחון תעסוקתי, ירידה באי שוויון והגנה על הסביבה ברחבי העולם.

 

 

ג’רמי קורבין יכול היה למלא כאן תפקיד מפתח. הצעדים הרעידים הראשונים שלו לעבר לתמיכה ב”הגירה מנוהלת ” הם כמובן ברוכים הבאים. עם זאת, הפנטזיה שלו לפיה בריטניה יכולה לשגשג מחוץ לאיחוד האירופי ולהגן על התעשייה המקומית מתעלמת עד כמה פגיעת בריטניה “גופנית” תהיה. עסקים גדולים יאיימו על שביתות רילוקיישן והשקעות במידה והממשלה תצטרך לנסות לשפר משמעותית את התנאים החברתיים, התעסוקתיים והסביבתיים.

 

במקום זאת קורבין צריך להשתמש במפגש בלונדון של המפלגות הסוציאליסטיות האירופיות בחודש הבא כדי לדון כיצד כל המדינות החברות באיחוד יכולות לשתף פעולה כדי להפוך את חוסר היציבות הפוליטית, החברתית והכלכלית הנוכחית שרודפת את היבשת כולה. זה אמור לתעדף את ההגנה ובנייה מחדש של כלכלות מקומיות וכך לתת תשובה חיובית לדאגות הבוחרים. כדי להשיג זאת, צריך להתחיל ויכוח מדוע אירופה זקוקה לפרוטקציוניזם פרוגרסיבי כדי להחליף את חוזה רומא שהולך ומופרע יותר ויותר ב”חוזה של אירופה הביתית “. סוגיות חוצות גבולות כמו תגובה להגירה שאינה אירופית, שינויי אקלים, זיהום, פשע וביטחון צבאי עדיין ידרשו כמובן שיתוף פעולה פנים-אירופי.

 

זה אולי נשמע מופרך, אבל גישה כזו מצד שמאל אירופה תאפשר להם באיחור להתמודד עם הימין הקיצוני וטראמפ. זה האחרון כרגע בעל המונופול הפוליטי על מדיניות לריסון הגירה גבוהה והגנה על מקומות עבודה מקומיים מפני יבוא. בהתחשב בבחירות המפתח המתקיימות השנה בהולנד, בצרפת ובגרמניה, התייחסות להגירה וחוסר ביטחון היא דבר ששמאל לא יהיה מנוס מלעשות לעשות זאת.

 

לצורך המעבר העצום הזה לכיוון ההגנה על כלכלות מקומיות שיושג יצטרך גם קמפיין נרחב ומתואם על ידי אלה שבסופו של דבר ייהנו משינויים כאלה. זה כרוך בחזרה מתמדת על האופן בו “חוזה הבית” יועיל לפעילות ושירותים כלכליים מקומיים לעומת ההשפעות השליליות הנוכחיות של ארבעת החירויות שנקראו. אלה כללו יבוא פלדה זרה ויבוא אחר שפגע בייצור, חברות בחו”ל חותכות את הייצור המקומי, בעלי הבית הזרים משאירים את בתיהם ההשקעות ריקים, כלכלת הבידור הגדילה את חוסר הביטחון התעסוקתי ושלטה עלייה בלתי הולמת בצמיחה מדאיגה.

 

בלחץ של אזרחים זועמים, מקופחים ומפלגות ימין קיצוני, ממשלות אירופה בכל גוון פוליטי נאלצות יותר ויותר לקחת פיקוח על גבולות ברצינות. אלה מאיתנו שהצביעו ביוני האחרון נותרו, אך לרפורמה באירופה, נאמרו לעיתים קרובות כי האליטה הפוליטית לעולם לא תשנה כיוון. עם זאת, ככל שמורכבות המורכבות, לוח הזמנים הארוך והעלויות של ברקסיט, ברגע ששליטה על התנועה החופשית של אנשים ברחבי אירופה מונחת על השולחן, אז משאל עם שני, או הצבעה פרלמנטרית על הברקסיט המוצעת, עשוי להביא לתוצאה שונה מאוד . זה יכול לאחד את המספר העצום של השוררים והברקסיטרים שרוצים שניהם שליטה בעלייה וגם מערכת יחסים מועילה הדדית עם שכנינו האירופיים.

 

שינויים עצומים מתרחשים בשנת 2017. ההצלחות שהשיגו טראמפ וניג’ל פאראג ‘, הרווחים הצפויים למרין לה פן וג’רט וילדרס וההובלה המתפוררת של אנג’לה מרקל יהפכו את מי שעדיין טוען שהגלובליזציה והגירה בהיקפים גדולים הם בלתי הפיכים נראים פאסיים באופן מוזר כמו אלה שטענו פעם שהשמש לעולם לא תשקע על האימפריה.

 

 

כתיבת תגובה