התקפות על מקדונל סימן שטוריות יודעות שהעמדה בנושא ההלוואות אינה מנותקת

התקפות על מקדונל סימן שטוריות יודעות שהעמדה בנושא ההלוואות אינה מנותקת_5e88f19f30a99.jpeg
 

R , אם כן, היה על קנצלר לפרסם תחזיות כלכליות כמו פעולות כמו בתקציב החודש שעבר, אך עד כה הנפילה הפוליטית הייתה מינימלית. לפיליפ האמונד היו כמה שבועות טובים.

 

זה מוסבר בחלקו על ידי ההתמקדות בעניינים אחרים, כמו חקירת דמיאן גרין וכמובן ברקסיט. בונוס נוסף עבור המונד הוא שהתשומת לב שלאחר התקציב לא הייתה עליו אלא ב- ג’ון מקדונל , צל העבודה שלו.

 

הבעיות של מקדונל החלו ביום התקציב כאשר אנדרו ניל שאל אותו כמה בריטניה משלמת כל שנה בריבית חוב . קנצלרית הצללית לא ידעה את התשובה – 48 מיליארד ליש”ט – וניסתה להניח אותה. בראיון שלאחר מכן הוא התגייס כשנשאל על כמה תוכניות ההוצאות של Labour יוסיפו לחוב הלאומי – אי אפשר לומר – בתשובה בגלל זה היו ליועציו מכשירי אייפד.

 

זה היה הרמז למתקפה מרוכזת על מקדונל ותכניתו ללוות עוד 250 מיליארד ליש”ט בעשור הבא להשקעה בתשתיות בריטניה. דיברו רבות על השארת דורות הבאים עם נטל חובות בלתי נסבל, כאשר הסאבטקסט הפוליטי הוא שאדם שאינו יכול לתת תשובה ישירה לשאלות פשוטות לא ניתן לסמוך עליו בכספי האומה.

 

זו לא הייתה השעה הטובה ביותר של קנצלרית הצל. הוא נתקל בביטחון מופרז ומוכן. קשה לדמיין את גורדון בראון לא יודע כמה שילמה ממשלת סרן בריבית חוב באמצע שנות התשעים.

 

עם זאת, מקדונל צדק. אשראי נוסף פירושו בהחלט גידול בחוב הלאומי ותשלומי ריבית גבוהה בחובות בטווח הקצר, אך זה לא הנושא האמיתי.

 

דמיין את המנכ”ל של חברת FTSE 100 שהופיעה בטלוויזיה והודיעה שהחברה מתכננת לנסוע לעיר למימון מפעל חדש. הראיון לא יתרכז במה המשמעות של ההשקעה בתשלומי הריבית של החברה. המנכ”ל ישאל מה המשמעות של עבודות, רווחים ורווחים.

 

במקרה שהמנכ”ל נשאל לגבי עלות ההשקעה, הם היו נותנים את אותה תשובה כמו שעשתה מקדונל, כי בשיעורי הריבית הנוכחיים ההשקעה תשתלם יותר מעצמה, כי אחרת לא היינו עושה את זה. תשלומי ריבית החוב שלנו יהיו תלויים במה שקורה לריבית ולאינפלציה, אך מיטב השיפוט שלנו הוא שההשקעה תשטוף את עצמה.

 

במקום לאובססיביות לגבי הרינג האדום בתשלומי הריבית בחובות, יש לשים לב יותר לדברים החשובים. העבודה מתכננת להלוות להשקעה, ולא לכיסוי הוצאות ממשלתיות יומיות, וזה הגיוני אם התשואה על ההשקעה גבוהה מעלות מימון החוב הנוסף.

 

ממשלות אינן עוברות חזה, מה שאומר שהן יכולות ללוות בזול יותר מאשר חברות. מאז המשבר הפיננסי שלפני עשור, הריבית הייתה נמוכה מבחינה היסטורית ואם בחר בכך, האמונד יכול היה ללוות כסף בעלות של קצת יותר מ -2%, מתחת לשיעור האינפלציה הנוכחי.

 

טוב מאוד, מבקרי מקדונל אומרים, אבל מה קורה אם תוכניות ההשקעה הציבורית של קנצלרית הובילו את השווקים והכריחו את הריבית? בנסיבות אלה, השקעה ציבורית גבוהה יותר תייקר את ההשקעה הפרטית וכך פחות מושכת.

 

זה בהחלט יהיה טיעון מתקבל על הדעת אם בריטניה הייתה בשיאה של גאות גועשת, אך הסיכוי שבכל עת ייראה בקרוב די רחוק. השווקים הפיננסיים חושבים כיום שתשואות אג”ח ל -10 שנים – כמה עולה הממשלה ללוות במשך 10 שנים – עדיין יהיו רק קצת יותר מ -2% בשנת 2027.

 

כפי שציין מייקל בורק ב- עלון כלכלי סוציאליסטי , התשואות על ההשקעה המסחרית עומדות בממוצע על 12%. “כל ממשלה או עסק שיכולים ללוות בריביות כה נמוכות לתשואות כה גבוהות של השקעה, יהיה טיפשי להעביר את ההזדמנות הזו. זה פזיז וקיצוני שהטוריות העבירו את ההזדמנות הזו “, כתב הכלכלן האירי.

 

זה מעלה סוגיה שנייה, כלומר האם ממשלת עבודה עתידית תקבל שיעור תשואה מסחרי על השקעתה. המשמעות היא בחירת הפרויקטים הנכונים, שלדברי הלייבור יעשו לאחר התייעצות עם גורמי התעשייה והמומחים. עלות הרכבה הצולבת של 10 מיליארד ליש”ט לצפון תפתח 85 מיליארד ליש”ט של צמיחה כלכלית נוספת, לדברי המפלגה, בעוד שחשמל הרכבת המערבית הגדולה יעלה 750 מיליון ליש”ט אך יביא יתרונות כלכליים גדולים פי שניים וחצי.

 

רמות החוב היו גבוהות – אם כי ירדו כחלק מהתמ”ג – בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, כשממשלות הלוו כסף לבניית בתים ורשת הכבישים המהירים. הם צדקו לעשות זאת. היו באותה מידה כמה תרנגולי הודו אמיתיים, והבולט שבהם היו תחנות כוח קונקורד וגרעין, ווייטהול הוא עדיין פראייר לפרויקט יהירות. עד HS2. שיעורי ההחזר הגבוהים ביותר הם לרוב בפרויקטים מקומיים בלתי זוהרים, אך הם זמינים.

 

הביקורת שהופנתה על מקדונל בשבועיים האחרונים היא סימן לכך שהממשלה ובעלות בריתה התקשורתיות מודאגות, כפי שהן צריכות להיות מכיוון ששבע השנים האחרונות גדושות בטעויות, הזדמנויות והטלת יעדים שהוחמצו. הביאו לצנע שנמשך 15 שנה ולא חמש.

 

זה היה פזיז של ג’ורג ‘אוסבורן כקנצלר לחתוך את השקעות ההון כה עמוק בשנת 2010 מתוך אמונה שיהיה רף לאמון במגזר הפרטי מהגישה הקשה שלו להפחתת הגירעון. תנופת ההשקעות במגזר הפרטי מעולם לא התרחשה, הצמיחה האטה והממשלה החמיצה את כל יעדי הגירעון והחובות שלה.

 

כאשר המשרד לאחריות התקציב שהוקם זה עתה עשה את תחזיותיו הראשונות בקיץ 2010, הוא ניבא כי החוב כחלק מההכנסה הלאומית יגיע בשנים 2013-14 לשיעור של קצת יותר מ- 70% מהתוצר. עם קצת חשבונאות יצירתית, האמונד אומר שהשיא יהיה כעת בשנת הכספים הנוכחית, 2017-18, אך על 86.5% מהתמ”ג. תשלומי הריבית על החוב צפויים להסתכם בכמעט 50 מיליארד ליש”ט בשנה במשך חמש השנים הבאות.

 

כפי אמר הלורד רוברט סקידלסקי בדיון שנערך לאחרונה על בית הלורדים , מאז 2010 הפכה הממשלה לפירוק “הגירעון והפחתת חלקו של החוב הלאומי בתוצר” בראש סדר העדיפויות שלהם. לא משנה שהם כל הזמן מפספסים את היעדים שלהם, הם חוזרים אליהם מדי שנה, אך בכל פעם עם ציר זמן ארוך יותר. ”

 

סקידלסקי הוסיף כי האובססיה של הממשלה להפחתת הגירעון היא שלא הותירה להם כסף לממן את האסטרטגיה התעשייתית החדשה שלה. “יכולנו לנסח את זה מבחינה טכנית. מה שהם עשו מתרכז בצמצום המונה – הגירעון – מבלי לשקול את השפעותיו המזיקות על המכנה, שהיא הכלכלה. ”

 

מקדונל מציעה גישה הפוכה. לא לפני הזמן.

 

 

כתיבת תגובה