העלאת הריבית של הפד מסמנת דז'ה וו לשנת 2017

העלאת הריבית של הפד מסמנת דז'ה וו לשנת 2017_5e88f2a57a7ee.jpeg
 

א כתב צ’רלס דיקנס על צרפת ובריטניה המהפכנית: “זה היה הטוב ביותר בזמנים, זה היה הגרוע ביותר בזמנים.” התנאים הכלכליים להמונים היו בפיגור בהרבה בתנאי האצולה. האליטות של היום כוללות בנקאים ופוליטיקאים. ההמונים הם אזרחים מאוכזבים שמצביעים בתסכול שלהם. הדיכוטומיה היא ההבדל בין מה שאומרים בנקים מרכזיים לבין מה שאנשים מרגישים.

 

בשבוע שעבר העלה ה- Federal Reserve האמריקני את הריבית ברבע נקודה. העיתונות הפיננסית מחאה כפיים לתחילת שלב ההידוק כמשקפת יציבות כלכלית.

 

זה קרה גם בשנה שעברה. ב- 16 בדצמבר 2015 העלה הפד גם את שיעורי ב- 25 נקודות בסיס (0.25%). הוא צפה ארבע העלאות שער לשנת 2016. יש לנו אחת. התחזית היא כעת שלוש לשנת 2017. אם העבר הוא הקדמה, אנו עשויים לקבל עוד אחד. במשך שמונה שנים, הממשל הפד ‘ממסד מדיניות של טעויות, על חיזוי העלאות שערים, צמיחה כלכלית ויציבות פיננסית.

 

לכן “אמצעי חירום” להענקת נזילות (לבנקים) הפכו לאסטרטגיה של שמונה שנים למתן גירוי מלאכותי לבנקים ולשווקים. ברגע שהפד יזם את מדיניות הריבית האפסית לשנת 2008 (ZIRP) ואת תוכניות ההקלות הכמותיות, הם ייצאו ברחבי העולם. בנקים מרכזיים העתיקו מדיניות זו והוסיפו טעם אזורי.

 

בשנה שעברה צפתה יו”ר הפד ג’נט ילן “התאמות הדרגתיות בעמדה של המדיניות המוניטרית” עם התרחבות מתונה של הפעילות הכלכלית וחיזוק שוק העבודה.

 

השנה הבטיחה ועדת השוק הפתוח הפדרלי (FOMC): “עמדתה של המדיניות המוניטרית נותרה נוחה.” לדברי ילן, הפד פועל “תחת ענן של אי וודאות”. זהו הקוד להמתנה שהנעל השנייה תיפול, בשווקים או בבנקים. המסר הוא שעליית הריבית באה בעקבות הצמיחה הכלכלית. אבל ההצבעה בארה”ב ובעולם אומרת משהו אחר.

 

במהלך הוויכוח הראשון לנשיאות, האשים דונלד טראמפ את “ג’נט ילן זו של הפד” כ”פוליטי על ידי שמירה על שיעורי הריבית ברמה זו “. דמוקרטים ממסד שתמכו בהילרי קלינטון התרגזו. הם ציינו שהכלכלה הריאלית לא הייתה כל כך גרועה כמו שטראמפ גילה. ובכל זאת טראמפ ניצח. לא בגלל שבוחריו היו גזעניים, שנאת זרים (אם כי ישנם כאלה), אלא בגלל חרדות כלכליות רווחות של אמריקאים ממעמד הפועלים, במיוחד במדינות חגורת החלודה שהוא סחף.

 

במשך כל ההתלקחות הבומבסטית שלו ובחירתו בממשלה העשיר ביותר אי פעם , קראו טראמפ את האוכלוסייה. הוא תפס את גירעון ההשתתפות שלו – בהסלמה בבורסה, בתחיות הבנקים והאדיר את הפחתת נתוני האבטלה בכותרות. והכעס.

 

מברקסיט לטראמפ ועד הצבעות טרנס-אירופיות נגד האיחוד האירופי המשתרעות על איטליה למזרח אירופה (פולין, הונגריה, מקדוניה, בולגריה ומולדובה) עם אפשרות מתקרבת לזכרו של חרט וילדר בבחירות הולנד במארס, ומארין לה פן בצרפת, יציבות פיננסית היא נושא ליבה.

 

לאדם הממוצע לא יכול להיות מושג לגבי פרטי מדיניות הבנק המרכזי המרכיבים הון ספקולטיבי. אבל כולם מודעים היטב לכך שהתגמולים הכלכליים צפו לבנקים ולעשירים. הם נואשים לשינוי. הבטחות גרנדיוזיות משמשות כמלחות מיידיות.

 

העלאת שער הפד בשנה שעברה הובילה ירידה של 10-20% בשוק המניות, תלוי במדינה. כדי לפצות, בנק יפן הציג מדיניות ריבית שלילית בינואר, והבנק המרכזי האירופי בחודש מרץ. שניהם הרחיבו את גרסאות ההקלות הכמותיות שלהם מאז.

 

שלא להתעלם, ובתגובה מקרית לברקסיט, מושל בנק אנגליה מארק קרני הוריד את שיעורי בריטניה מ- 0.50% ל 0.25% באוגוסט. באוקטובר, למרות ההתכתשויות עם ראש הממשלה תרזה מאי, הוא הודיע ​​שהוא יישאר בבנק אנגליה עד 2019, על תקופת הסעיף השנתי של שנת 50.

 

אם נראה חזרה על התגובה העולמית בשנה שעברה לעליית הפד, הבנק המרכזי היחיד שיש לו מקום להפחית את הריבית לאפס יהיה בנק אנגליה . זה מסמל ל- ZIRP להגיע לבריטניה, יחד עם לירה בריטית נמוכה עוד יותר. זה לא יעזור לתפקיד ההולך וגובר בבריטניה יותר ממה שהתמרונים של הבנקים המרכזיים האחרים עשו במדינותיהם. אבל קרני יגיד שכן.

 

קרני צמצם את דרישות ההון ביולי. הוא לחץ על בנקים להלוות יותר לכלכלה הריאלית. אבל מילים לא מחייבות. המלווים יעשו מה שתמיד עשו: יפעלו לטובתם.

 

בארה”ב, טראמפ בחר צוהר של וול סטריט ואוהדי עסקים גדולים לבית המשפט שלו. הם אוהבים כסף זול. הקפיצות הקמפיין שלו ביעלן נפלו לאור העלאת שער זו. לאחר ששימשה כיו”ר ראש מועצת היועצים הכלכליים של ביל קלינטון בשנות התשעים, היא גם במקרה הקישור שלו לקלינטון. הוא צריך שילן תעבור לאט על דוושת העלאת הדולר של הפד על מנת לשמח את הבנקים והשווקים במהלך שלטונו. בסיפור שתי הערים הזה יש רק פד אחד. בלי קשר למי הוא נשיא ואיזו מפלגה ממונה, הפד פועל בשם הבנקים והשווקים.

 

פד דז’ה וו אומר שזה אותו דבר בזמנים.

 

נומי פרינס היא מחברת הספרים כל בנקי הנשיאים: הבריתות הסמויות המניעות את הכוח האמריקני

 

 

 

כתיבת תגובה