הכלכלה הבריטית שלאחר הברקסיט דורשת סוג חדש של מס רובין הוד

הכלכלה הבריטית שלאחר הברקסיט דורשת סוג חדש של מס רובין הוד_5e88f1fa43ef4.jpeg
 

T הוא האמת זר יותר מאשר בדיה. בהצבעה מהכאוס של ההצבעה בברקסיט עומדים שני חזיונות מנוגדים לגבי עתידה של בריטניה. יש בריטניה כלוחמת המסחר החופשי מהמאה ה- 19, לוחמת מיסים נמוכה, בנקאי העולם, המבטח ועורך הדין של העולם.

 

עובדות עוברות דרך של חזיונות. במאה ה -19 היה סחר חופשי סביב מדינות חזקות המערערות את ריבונותן של אחרות. לא הדגם הטוב ביותר לבריטניה כיום. לבריטניה כבר אין חיל הים העוצמתי ביותר בעולם שיחסום את הנמלים באמריקה הלטינית עד שהמקומיים ישלמו למחזיקי האג”ח של עיריית לונדון או ידחפו אופיום לסינים.

 

 

מול מיתוס סחר חופשי זה … שום דבר. “שרידים” כל כך מצמידים את תקוותיהם לפרשים שהגיעו ברגע האחרון להציל אותם, עד שהשקיעו מעט מחשבה על עתיד שלאחר הברקסיט.

 

יש אלטרנטיבה מתקדמת שאינה כולה שאיפה. ישנם אמצעי מדיניות מעשיים, למשל, שיעזרו להפוך את המגזר הפיננסי שלנו לכזה הממוקד במימון ההשקעות לטווח הארוך הנחוץ לבניית אלטרנטיבה יעילה מבחינה כלכלית וחברתית בדיוק לויקטוריאנה. אחד מאלה הוא שינוי רגולציה שהתאפשר על ידי Brexit. דבר נוסף הוא מודרניזציה של מס אנגלי ישן על גיוס נכסים.

 

כאשר היזמים שלנו מסתכלים על יצרן רכב או על רשת בגדים, הם רואים משחק נדל”ן או פנסיה. האליטות העסקיות שלנו חיות בשביל ההיפוך החכם המאפשר להם לקנות את יאכטת העל. כמות מסוימת של מסחר וספקולציות ברקע מועילה. זה עוזר לנו להעריך דברים. אך כאשר הרקע הופך לקדמת הבמה אנו מסתיימים באשליות של ערך. השווקים הפיננסיים שלנו גדולים יותר מאשר קודם לכן, אך בלחץ הם הוכיחו כי הם דקים יותר ופגיעים יותר מפני קריסות הבזק.

 

המודל הכלכלי של היום משקף את המודל הבנקאי. בנקאים רואים בהלוואות הזדמנויות להרוויח עמלות בגין מקורן, איגוח, סחר, הסדר וסליקה. הם העבירו את הסיכון להחזקת ההלוואה לאחרים. הם מתפארים בכך שהאצת המהירות בה מסתובבים ניירות ערך מפחיתה את העלויות לצרכנים והיא מדד לתרומתם העצומה למשק, שלטענתם, יש לשמור על כך שלאחר ה Brexit, בכל מחיר. אך כאשר תומס פיליפון צירף למגזר הפיננסי את שכר הטרחה ששילם המגזר הלא-פיננסי, הוא מצא כי בשיעור של 2.0% מהגיוס, העלויות חזרו בעשורים האחרונים למקום בו היו בשנת 1880.

 

כל עליות היעילות מאז עידן הקיטור, כתוצאה מטכנולוגיות חדשות, חדשנות וגלובליזציה, נתפסו לאחרונה על ידי מי שמנהל את הענף ולא שותף לצרכנים. זהו אחד התורמים הגדולים ביותר להחמרת אי השוויון בהכנסות במהלך 30 השנים האחרונות. חשוב לא פחות, כאשר הסקטור הפיננסי מרוויח יותר כסף מבעיות מאשר השקעה, הם יעשו פחות השקעה, יתרמו לסטגנציה חילונית.

 

 

המודל הכלכלי והבנקאי הנוכחי חשוף לשני שינויי מדיניות. אנו יכולים לתקן את הרגולציה האירופית (Solvency II) כי באמצעות דרישות הלימות הון שאינן עומדות בקנה אחד עם הסיכונים העומדים בפני חוסכים לטווח הארוך, תמריץ אותם להשקיע באגרות חוב ממשלתיות לטווח קצר ולא לבצע השקעות לטווח הארוך. אנו יכולים לחדש ולהרחיב את המס הקיים בבריטניה על חיוב – מס הבולים על עסקאות מניות. התעשייה חוזרת על הרעיון השגוי שהמס לא עובד כל כך הרבה פעמים שאנשים הפסיקו לראות מה עומד לפניהם. מס זה מגייס כיום 3 מיליארד ליש”ט בשנה בעיקר מבעלי חוץ של מניות בבריטניה שלא מצאו דרך להימנע ממנו לאחר 322 שנות קיומו. על פי דו”ח קרן המטבע הבינלאומית, מיסים דומים גובים מיליארדים ויותר מ- 30 מדינות.

 

זה לא מס על מקום בו מתרחש סחר, כמס שוודי שלא הצליח בשנות השמונים, אלא על העברת הבעלות על נייר הערך. הסכמי מידע בנושאי מיסים חדשים ודרישות גילוי על בעלות מועילה בעקבות המשבר הפיננסי העולמי מאפשרים להרחיב מס זה לראשונה לנגזרים וניירות ערך אחרים מבלי לחשוש ממקומות מעבר. במקום זאת, ענף הפיננסים בבריטניה גזל את המס הזה לאורך השנים עד לנקודה בה הממשלה מפסידה הכנסות פוטנציאליות של מיליארד ליש”ט בשנה באמצעות פטורים המכסים סוחרים וקרנות גידור בתדירות גבוהה. בשנת נייר הון מודיעיני חדש קבעתי את התייחסות להארכות ולסגירת פרצות שיגדילו 25 מיליארד ליש”ט במהלך חיי הפרלמנט. הכסף יועיל. הפרס הגדול הוא הפיכת הכלכלה למקום בו משקיעים טראמפ סחר ומימון הם המשרתים של התעשייה, ולא אדוניה.

 

אבינש פרסוד הוא יו”ר בירת המודיעין

 

 

כתיבת תגובה