האם הצמיחה ברמת החיים כעת גרועה יותר מאשר בשפל הגדול?

 

T הוא שנות ה -30 הם אמת המידה בכל מה שקשור לעשורים אבודים. יש מיתון ומיתון עמוק, אבל אז יש את השפל הגדול. מבחינת סבל מתמשך, שום דבר לא מתקרב מרחוק לתקופה של 10 שנים שלאחר ההתרסקות בוול סטריט בשנת 1929.

 

אולם מבחינה אחת – צמיחה ברמת החיים – ביצועי בריטניה מאז שהמשבר הפיננסי החל ב -2007 היו גרועים יותר ממה שהיה בעידן שכלל ירידת תקן הזהב , הקמתה. מ- הממשלה הלאומית ומארץ ג'ארו.

 

נתונים מספריית בית הנבחרים שהושגה על ידי חבר הפרלמנט לעבודה ליאם ביירן ממחישים את הנקודה. בשני המקרים הייתה התכווצות בגודל דומה של המשק שנמשכה שנתיים, אולם ההתאוששות שלאחר מכן בשנות השלושים הייתה מהירה יותר ממה שהיה מאז 2007.

 

התאוששות לאחר מיתון בבריטניה בשנות ה -30 וה -2010
 

זה נכון בין אם נמדד לפי הגודל הכלכלי של הכלכלה ובין אם הוא מותאם לגודל האוכלוסייה. האחרון – התוצר המקומי הגולמי (תוצר) לנפש – הוא מדד משמעותי יותר מכיוון שהוא מראה אם ​​אנשים באמת משתפרים.

 

שאלות ותשובות

מהו התוצר המקומי הגולמי (התמ"ג)?

 

התוצר המקומי הגולמי (תוצר) מדד את הערך הכולל של הפעילות במשק בפרק זמן נתון.

 

במילים פשוטות, אם התמ"ג עולה בשלושת החודשים האחרונים, הכלכלה צומחת; אם זה למטה, הוא מתכווץ. שני רבעים או יותר של התכווצות רצופים נחשבים למיתון.

 

התמ"ג הוא סכום כל הסחורות והשירותים המיוצרים במשק, כולל מגזר השירותים, הייצור, הבנייה, האנרגיה, החקלאות והממשל. מספר פעילויות מפתח אינן נספרות, כמו עבודה ללא שכר בבית.

 

ה- ONS משתמש בשלושה מדדים שאמורים, בתיאוריה, להוסיף את אותו המספר.

 

• הערך של כל המוצרים והשירותים המיוצרים – המכונה מדד התפוקה או הייצור.
• שווי ההכנסה שנוצרה מרווחי ושכר החברה – המכונה מדד ההכנסה.
• ערך הסחורות והשירותים שנרכשו על ידי משקי בית, ממשלה, עסקים (מבחינת השקעה במכונות ובבניינים) ומחו"ל – המכונה אמצעי ההוצאה.

 

הכלכלנים מודאגים משיעור השינוי האמיתי בתמ"ג, שמסביר את מצבה של המשק לאחר האינפלציה.

 

הגוף הסטטיסטי הממשלתי של בריטניה, המשרד לסטטיסטיקה לאומית, מייצר נתוני תוצר על בסיס חודשי כשישה שבועות לאחר סוף החודש. הוא משווה את השינוי בתוצר חודש אחר חודש, וכן על פני תקופה של שלושה חודשים.

 

ארגון ה- ONS מזהיר כי שינויים בחודש עשויים להתברר כמפכפלים, והעדיפו להעריך את הביצועים הכלכליים במשך תקופה של שלושה חודשים שכן התקופה הרחבה יכולה להחליק על פני אי סדרים.

 

נתוני התוצר הנצפים ביותר הם ארבעת הרבעים של השנה; במשך שלושת החודשים עד מרץ, יוני, ספטמבר ודצמבר.

 

הנתונים מתוקנים בדרך כלל בחודשים שלאחר מכן ככל שיותר נתונים של עסקים והממשלה הופכים לזמינים.

 

ה- ONS מחשבת גם את גודל הכלכלה בבריטניה ביחס למספר האנשים שגרים כאן. התוצר לנפש מראה אם ​​אנו מתעשרים או עניים יותר, על ידי הפשטת ההשפעה של שינויים באוכלוסייה. ריצ'רד פרטינגטון

 

 

 

 

כאן הנתונים ברורים לחלוטין. עד שנת 1938 התמ"ג בקרב ילדים בגילאי 20-64 היה קצת יותר מעשרה אחוזים מכפי שהיה בשנת 1929, בעוד שבשנת 2016 היו רמת החיים של אותה קבוצה 4.6% יותר.

 

למען האמת, זו לא כל התמונה. למרות הצמיחה החזקה יותר בשנות השלושים של המאה הקודמת, לקח יותר זמן לתורי הדור. שיעור האבטלה היה עדיין למעלה מ- 10% עד שנת 1938 לעומת פחות ממחצית זה כיום. מה שכן, אחת הסיבות לכך שבבריטניה הייתה מיתון רדוד יחסית בתחילת שנות השלושים הייתה שהכלכלה גמעה את דרכה בשנות העשרים. לעומת זאת, 20 השנה האחרונות הן מקרה של חג רעב אז.

 


 

 The Occupy protest camp in Finsbury Squarein 2012

]
 

 

 
 
פינטרסט
 

 


 
מחנה הכיבוש הכובש בכיכר פינסברי, בעיר לונדון, בשנת 2012. צילום: פיטר מקדיארמיד / Getty Images
 

לבסוף, ראוי לציין כי רמת החיים גבוהה כיום בהרבה ממה שהייתה בשנות השלושים של המאה העשרים, וקבוצה אחת – פנסיונרים – המשיכה להשתפר. כל האמור, עבור מבוגרים בגיל העבודה העשור האבוד מאז 2007 היה המקבילה לדיכאון הגדול של מרקו השני.

 

ארבעה גורמים משתלבים הביאו להתאוששות הכלכלה בשנות השלושים. ראשית, בריטניה הצליחה פיחות את הלירה לאחר שירדה מתקן הזהב בשנת 1931. שנית, הריביות ירדו מ -6% ל -2% תוך שנה ונשארו שם עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. שלישית, הממשלה הלאומית זנחה את הסחר החופשי לטובת פרוטקציוניזם, וחיזקה את היתרון התחרותי ממטבע זול יותר. לבסוף, שיעורי הריבית הנמוכים עוררו את התנופה הפרטית של בניית בית . בארבע השנים שבין 1933 ל- 1936 הכלכלה התרחבה בממוצע ב- 4.5% בשנה.

 

ההתאוששות האחרונה הושתקה הרבה יותר למרות שחלק מהגורמים שעזרו למשק בשנות השלושים של המאה העשרים שוב הוכחו. באמצע 2007 ותחילת 2009 היה פיחות של 30% של הלירה ובנק אנגליה הוריד את הריבית הרשמית מ -5% ל 0.25%. יש להודות, כי לא היה שום ניסיון להיזקק לפרוטקציוניזם, אך המדיניות הפיסקלית – מיסים והוצאות ציבוריות – הייתה מגבילה יותר בראשית שנות השלושים מאשר במהלך המשבר הכלכלי האחרון.

 

הבדל בולט בין שתי התקופות הוא שבשנות השלושים הריבית הנמוכה עוררה עלייה גדולה בבניית הבית – פחות מ -300,000 בשנה באמצע העשור. לשם השוואה, במהלך העשור האחרון הריביות הנמוכות הביאו לעלייה גדולה במחירי הדירות.

 


 

 1930s suburbia

]
 

 

 
 
פינטרסט
 

 


 
הריבית הנמוכה בשנות השלושים עוררה גאות בנייה ואילו הריבית הנמוכה בעשר השנים האחרונות רק הגבירה את המחירים. צילום: Facundo Arrizabalaga / EPA
 

אחרת היא שהמגזר הפיננסי בבריטניה לא היה נתון מהשפל הגדול. אף חברת בנק או בנייה לא הצליחו להיכשל ואותה חוסן בסיסי הבטיחה כי הייתה תזרים מוכן של כספים למימון בניית הפרברים.

 

אך ענף הייצור התאושש מהר יותר בשנות השלושים וחזר למגמת הטרום שקדמה עד שנת 1937. הוא ניצל את הרקע המאקרו-כלכלי שפיר, עם עלייה חדה הן בתפוקה והן בפריון כמגזרים כמו ייצור מכוניות משגשגות. ומכיוון שהתעשייה ייצגה נתח גדול בהרבה מהמשק לפני 80 שנה, התגבר התפוקה בפריון כלכלי.

 

הניגוד לתקופה שלאחר 2007 הוא בולט. למרות ביצועים טובים יותר במהלך השנה החולפת, תפוקת הייצור עדיין נמוכה מהמקומות שבהם הייתה כאשר המיתון החל וצמיחת הפריון הייתה צנועה ביותר. וזה משנה, מכיוון שהפרודוקטיביות בייצור בעשורים שקדמו למשבר צמחה במהירות כפליים מהפרודוקטיביות לכלל המשק.

 

מגמה זו אינה מפתיעה במיוחד מכיוון שנוטה להיות אוטומציה רבה יותר בתחום הייצור, ואילו מגזר השירותים הוא אינטנסיבי יותר לעבודה. אך משמעות הדבר היא שככל שהמשק משקלל יותר לעבר השירותים – כ 80% מהתמ"ג כיום – קשה יותר לשפר את השיפור בפריון.

 

 

באופן שונה במקצת, חוסר ההתאוששות בייצור הותיר את הכלכלה תלויה בצריכה, שם הצמיחה האטה בגלל עליית החובות ומחירי היבוא הגבוהים יותר כתוצאה מנפילת משאל העם לאחר הברקסיט בערך הלירה. צמיחת התפוקה השנתית בחמש השנים האחרונות עמדה על 0.2% בממוצע והמשרד לאחריות התקציב טוען כי לא הסתיימו הסיבות לצפות לחזרה למגמת המיתון של לפני המיתון של קצת יותר מ -2%. שדרוג משמעותי לתחזית לטווח הארוך בתקציב החודש הבא הוא כעת בלתי נמנע.

 

לדעת השקפתו על שקיעתו של תעשיית ההנדסה בבריטניה , מציין טום בראון כיצד ניהול לקוי, יחסי תעשייה גרועים, רתיעה מהשקעה, כישלון להתמקד בצרכי הלקוחות, העיר קצרה תרבויות ומדיניות מאקרו כלכלית בפראות גורמות לכך שענף הייצור של בריטניה התכווץ הרבה יותר מהר מאלה של מדינות מערביות עשירות אחרות. בראון מבטל בצדק מהמחשבה כי תחרות בעלות נמוכה מסין פירושה שבריטניה צריכה להתפטר מעתידה פוסט-תעשייתית, ומציינת כי התעשייה של גרמניה גדולה פי שניים מזו של בריטניה כמו חלק מהתמ"ג, ומייצרת עודף סחר עצום.

 

לבריטניה כיסי מצוינות אך הם צפים על ים של בינוניות. לונדון היא המרכז המרכזי של אירופה, אך לבריטניה יש את שיעורי ההשקעה הנמוכים ביותר ב- G7. כפי שציין המכון למחקר מדיניות ציבורית בדוח שפורסם לאחרונה, לבריטניה יש בוץ כלכלי ולא מודל כלכלי.

 

ביירן, ששימשה כיו"ר הקבוצה הפרלמנטרית של כל מפלגת המפלגה על צמיחה כלולה , אמרה על ההשוואה לשנות השלושים: "הנתונים הנוראיים הללו מדגישים נקודה אחת עמוקה: המודל הכלכלי של בריטניה פשוט לא מסוגל 'להקפיץ'. הכלכלה שלנו חזרה למגמה. המסקנה בלתי אפשרית: המודל הכלכלי שלנו צריך להשתנות. "

 

קשה לחלוק על זה. ההלם של שנות השלושים הוביל למחשבה כלכלית קיצונית; ההלם של 2007-09 לא. השלכות כלכליות וניכור פוליטי הן ההשלכות.