T הוא שנות ה -30 הם אמת המידה בכל מה שקשור לעשורים אבודים. יש מיתון ומיתון עמוק, אבל אז יש את השפל הגדול. מבחינת סבל מתמשך, שום דבר לא מתקרב מרחוק לתקופה של 10 שנים שלאחר ההתרסקות בוול סטריט בשנת 1929.
אולם מבחינה אחת – צמיחה ברמת החיים – ביצועי בריטניה מאז שהמשבר הפיננסי החל ב -2007 היו גרועים יותר ממה שהיה בעידן שכלל ירידת תקן הזהב , הקמתה. מ- הממשלה הלאומית ומארץ ג'ארו.
נתונים מספריית בית הנבחרים שהושגה על ידי חבר הפרלמנט לעבודה ליאם ביירן ממחישים את הנקודה. בשני המקרים הייתה התכווצות בגודל דומה של המשק שנמשכה שנתיים, אולם ההתאוששות שלאחר מכן בשנות השלושים הייתה מהירה יותר ממה שהיה מאז 2007.
זה נכון בין אם נמדד לפי הגודל הכלכלי של הכלכלה ובין אם הוא מותאם לגודל האוכלוסייה. האחרון – התוצר המקומי הגולמי (תוצר) לנפש – הוא מדד משמעותי יותר מכיוון שהוא מראה אם אנשים באמת משתפרים.
כאן הנתונים ברורים לחלוטין. עד שנת 1938 התמ"ג בקרב ילדים בגילאי 20-64 היה קצת יותר מעשרה אחוזים מכפי שהיה בשנת 1929, בעוד שבשנת 2016 היו רמת החיים של אותה קבוצה 4.6% יותר.
למען האמת, זו לא כל התמונה. למרות הצמיחה החזקה יותר בשנות השלושים של המאה הקודמת, לקח יותר זמן לתורי הדור. שיעור האבטלה היה עדיין למעלה מ- 10% עד שנת 1938 לעומת פחות ממחצית זה כיום. מה שכן, אחת הסיבות לכך שבבריטניה הייתה מיתון רדוד יחסית בתחילת שנות השלושים הייתה שהכלכלה גמעה את דרכה בשנות העשרים. לעומת זאת, 20 השנה האחרונות הן מקרה של חג רעב אז.
לבסוף, ראוי לציין כי רמת החיים גבוהה כיום בהרבה ממה שהייתה בשנות השלושים של המאה העשרים, וקבוצה אחת – פנסיונרים – המשיכה להשתפר. כל האמור, עבור מבוגרים בגיל העבודה העשור האבוד מאז 2007 היה המקבילה לדיכאון הגדול של מרקו השני.
ארבעה גורמים משתלבים הביאו להתאוששות הכלכלה בשנות השלושים. ראשית, בריטניה הצליחה פיחות את הלירה לאחר שירדה מתקן הזהב בשנת 1931. שנית, הריביות ירדו מ -6% ל -2% תוך שנה ונשארו שם עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. שלישית, הממשלה הלאומית זנחה את הסחר החופשי לטובת פרוטקציוניזם, וחיזקה את היתרון התחרותי ממטבע זול יותר. לבסוף, שיעורי הריבית הנמוכים עוררו את התנופה הפרטית של בניית בית . בארבע השנים שבין 1933 ל- 1936 הכלכלה התרחבה בממוצע ב- 4.5% בשנה.
ההתאוששות האחרונה הושתקה הרבה יותר למרות שחלק מהגורמים שעזרו למשק בשנות השלושים של המאה העשרים שוב הוכחו. באמצע 2007 ותחילת 2009 היה פיחות של 30% של הלירה ובנק אנגליה הוריד את הריבית הרשמית מ -5% ל 0.25%. יש להודות, כי לא היה שום ניסיון להיזקק לפרוטקציוניזם, אך המדיניות הפיסקלית – מיסים והוצאות ציבוריות – הייתה מגבילה יותר בראשית שנות השלושים מאשר במהלך המשבר הכלכלי האחרון.
הבדל בולט בין שתי התקופות הוא שבשנות השלושים הריבית הנמוכה עוררה עלייה גדולה בבניית הבית – פחות מ -300,000 בשנה באמצע העשור. לשם השוואה, במהלך העשור האחרון הריביות הנמוכות הביאו לעלייה גדולה במחירי הדירות.
אחרת היא שהמגזר הפיננסי בבריטניה לא היה נתון מהשפל הגדול. אף חברת בנק או בנייה לא הצליחו להיכשל ואותה חוסן בסיסי הבטיחה כי הייתה תזרים מוכן של כספים למימון בניית הפרברים.
אך ענף הייצור התאושש מהר יותר בשנות השלושים וחזר למגמת הטרום שקדמה עד שנת 1937. הוא ניצל את הרקע המאקרו-כלכלי שפיר, עם עלייה חדה הן בתפוקה והן בפריון כמגזרים כמו ייצור מכוניות משגשגות. ומכיוון שהתעשייה ייצגה נתח גדול בהרבה מהמשק לפני 80 שנה, התגבר התפוקה בפריון כלכלי.
הניגוד לתקופה שלאחר 2007 הוא בולט. למרות ביצועים טובים יותר במהלך השנה החולפת, תפוקת הייצור עדיין נמוכה מהמקומות שבהם הייתה כאשר המיתון החל וצמיחת הפריון הייתה צנועה ביותר. וזה משנה, מכיוון שהפרודוקטיביות בייצור בעשורים שקדמו למשבר צמחה במהירות כפליים מהפרודוקטיביות לכלל המשק.
מגמה זו אינה מפתיעה במיוחד מכיוון שנוטה להיות אוטומציה רבה יותר בתחום הייצור, ואילו מגזר השירותים הוא אינטנסיבי יותר לעבודה. אך משמעות הדבר היא שככל שהמשק משקלל יותר לעבר השירותים – כ 80% מהתמ"ג כיום – קשה יותר לשפר את השיפור בפריון.
באופן שונה במקצת, חוסר ההתאוששות בייצור הותיר את הכלכלה תלויה בצריכה, שם הצמיחה האטה בגלל עליית החובות ומחירי היבוא הגבוהים יותר כתוצאה מנפילת משאל העם לאחר הברקסיט בערך הלירה. צמיחת התפוקה השנתית בחמש השנים האחרונות עמדה על 0.2% בממוצע והמשרד לאחריות התקציב טוען כי לא הסתיימו הסיבות לצפות לחזרה למגמת המיתון של לפני המיתון של קצת יותר מ -2%. שדרוג משמעותי לתחזית לטווח הארוך בתקציב החודש הבא הוא כעת בלתי נמנע.
לבריטניה כיסי מצוינות אך הם צפים על ים של בינוניות. לונדון היא המרכז המרכזי של אירופה, אך לבריטניה יש את שיעורי ההשקעה הנמוכים ביותר ב- G7. כפי שציין המכון למחקר מדיניות ציבורית בדוח שפורסם לאחרונה, לבריטניה יש בוץ כלכלי ולא מודל כלכלי.
ביירן, ששימשה כיו"ר הקבוצה הפרלמנטרית של כל מפלגת המפלגה על צמיחה כלולה , אמרה על ההשוואה לשנות השלושים: "הנתונים הנוראיים הללו מדגישים נקודה אחת עמוקה: המודל הכלכלי של בריטניה פשוט לא מסוגל 'להקפיץ'. הכלכלה שלנו חזרה למגמה. המסקנה בלתי אפשרית: המודל הכלכלי שלנו צריך להשתנות. "
קשה לחלוק על זה. ההלם של שנות השלושים הוביל למחשבה כלכלית קיצונית; ההלם של 2007-09 לא. השלכות כלכליות וניכור פוליטי הן ההשלכות.