החוסכים בדנמרק בוודאי צועקים מכאבים במהלך הופעת המשכנתא הראשונה בשיעור השלילי בעולם , באדיבות Jyske Bank.
החוסכים הדנים מקבלים כרגע כ- 0.1% עבור הכסף שלהם בבנק ובקרוב הם עשויים למצוא שומרי הפיקדון יתחילו לחייב אותם כדי להגן על ערמות המזומנים שלהם.
נראה כי הלווים היו ביד ביד. כששיעור המשכנתא שלילי, על הלווה עדיין לבצע תשלומים חודשיים, אך הם מחזירים פחות ממה שהם חייבים.
אם הצעירים לווים והזקנים מצילים, התפתחות זו בוודאי צריכה להראות כי העברות בין-דוריות עובדות בכיוון של אלפי שנים ולא, , כפי שטוען יותר פופולרי, לטובת הגמלאים .
בדרך זו, לא ידוע שגמלאי הגמלאים מציינים שיעורי חסכון נמוכים כזעם שמבצעים בנקים מרכזיים שיש להם משימה להעדיף את הצעירים על פני זקנים.
עם זאת, בעלי בתים מבוגרים מחמיצים נקודה חיונית, ומדומה על ידי המצב בדנמרק, בו מחירי הדירות עלו בעקביות במשך עשרות שנים, וכמו ברוב מדינות מערב אירופה, הם שיאים.
הם המשיכו לעלות, בעיקר בבירה, קופנהגן, דרך ההתרסקות הכלכלית ומעבר לה – ועד יותר מ -4% בשנה שעברה – מכיוון ששיעורי הריבית הנמוכים גרמו לעליית ערכי הנכסים יותר זול.
שיעורי הריבית הנמוכים יותר בדנמרק פירושם כי המשכנתא היא למעשה זולה יותר ממה שהיה לפני 12 שנה.
אפקט ההדבקה הוא שללא שיעורי ההלוואות הנמוכים במיוחד, שוק הנכסים המחומם יתר על המידה של דנמרק היה מזמן התרסק, והשאיר לחוסכים לטווח הארוך לסבול מירידות עצומות בערכי הנכסים.
מחירי המניות היו באים ובנקים היו קורסים, כפי שהם תמיד עושים בכלכלות הבנויות על עושר רכוש.
הדנים עשויים למסים את אזרחיהם יותר ויש להם מדינת רווחה רחבה ועמוקה יותר, אך כלכלתם אינה כה שונה מזו של בריטניה, עד כי לא ניתן להבחין באותם סוגיות בשתי המדינות. ואותה גניחה – זו על הריבית הנמוכה להעניש חוסכים מבוגרים – שגויה באותה מידה.
רק כשאנחנו מפסיקים להסתמך על רכוש מקומי ככלי השקעה, המצב הזה ישתנה לטובה.
עליית השכר אין פירושה ששוק המשרות בריא
זה מטעה לטעון שהעלייה החזקה בשכר בין אפריל ליוני מראה כי שוק המשרות נמצא במצב בריאותי גס.
מספר המשרות הפנויות יורד ויתר הפיטורים. בינתיים, מעסיקים הגדילו את מספר העובדים המועסקים על חוזי שעות אפס ביותר מ- 100,000 מאז לפני שנה, ל 896,000, פשוט ביישנים מהשיא של 910,000 בשנת 2016 .
נתונים נפרדים מראים כי אימונים בעבודה מתאוששים רק באטיות מרמות נמוכות מדאיג וההשקעה של המעסיקים במכונות וטכנולוגיות חדשות הולכת ויורדת. אין פלא כי נתוני התעסוקה האחרונים מראים כי תפוקת העובדים, כפי שנמדדת לפי תפוקה לשעה, ירדה בכל אחד מארבעת הרבעים האחרונים.
האור שהאיר היה עליית התשלום הממוצע ב -3.9%, ללא בונוסים, לשיא של 11 שנים. כאשר האינפלציה במחירי הצריכה עמדה על 2% ברבעון השני, השכר המותאם לאינפלציה עלה ב 1.9%.
עם זאת עיקר העלייה נבע מעלייה בקרב אלה שנמצאים במדד השכר התחתון, ורק אז מכיוון שהממשלה הגדילה השנה את שכר המינימום הלאומי עבור יותר משני מיליון עובדים ב -4.9 % . כ- 7 מיליון עובדים נהנים כעת באופן ישיר או עקיף מעלייה בשכר המינימום.
עליית שכר לעובדי המגזר הציבורי באביב, שנעדרו ברובם בשנים קודמות, בולטות גם כתנופה רעננה לעליית השכר הרגיל הממוצע. האמצעי הסחוט המשיך לסחוט.
ורוב החזאים הכלכליים מסתכלים על הנתונים ורואים היחלשות נוספת ככל שעוברת השנה. האם זה קשור לברקסיט? כמובן שאי-הוודאות תשכנע מעסיקים רבים לקחת עובדים במשרה חלקית ולא במשרה מלאה. אבל הרוב עדיין מהמר שדברים ימשיכו כרגיל. בצדק או שלא בצדק, הם לא מאמינים שממשלת טורי תזרוק את הכלכלה תחת אוטובוס ב -31 באוקטובר.