א האחרון, ה- OECD התגיירה לתורתו של ג'ון מיינרד קיינס. הלא-מאמינים האוסטריים, במשך זמן כה רב הכוח הדומיננטי בפארק הדק של פריז, מגורשים לארץ רחוקה. השכל הישר ניצח.
ככל שהמהפכות נמשכות, זה לקח זמן. לפני חמש שנים העדיפות הייתה קיצוץ בהוצאות הציבוריות . ג'ורג 'אוסבורן זכה לשבח. ואז נשמעה ביקורת מושתקת . כעת, האשליה הצנעית , כפי שכינה זאת הכלכלן פול קרוגמן , היא כבר לא עיקרון חשיבה מרכזי בארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי, המועדון שנוסד כדי לספק עצות. ל -34 מדינות עשירות.
החלפת קריאות לשינויים בשוק העבודה (קיצוץ שכר) ותצורות מחדש של הפרשות המדינה (קיצוץ רווחה) היא האמונה כי כלכלה גלובלית חסרה ביקוש ורק מאמץ מתואם של קבוצת G20 במדינות, שמנצלות את ההזדמנות ללוות כסף בריבית נמוכה במיוחד, יכולות להחזירו.
דרושה עלייה בביקוש, שזו דרך נוספת לומר עלייה בהוצאות והשקעות משק הבית והעסקים, מכיוון שהתברר כי הגירוי לדלת האחורית שהתזמרו על ידי הבנקים המרכזיים כבר מזמן אזל.
יש צורך בתיאום מכיוון שאם מדינה אחת הולכת לצמיחה בכוחות עצמה, ההוצאות הנוספות יכולות לייבא על יבוא ללא דחיפה לייצוא, מה שיוביל לגירעון במאזן התשלומים. סיפור הצמיחה הטוב יותר יכול לשמש אבן שואבת למהגרים כלכליים, לגרום לבעיות חברתיות – ללא הגנות חזקות בשוק העבודה – לסייע בטיפוח כלכלה בעלת שכר נמוך ופורה. אופס, זו תמונה מדויקת למדי של בריטניה כיום.
אם כל מדינות ה- OECD יאמצו בערך אותה תוכנית, אז כל המדינות היו יכולות לצמוח ללא הבעיות הנלוות.
לכן, זה אירוני שאוסבורן נלחם כדי למנוע מאמצים משמעותיים בתיאום. זה לא אומר שהוא היה נחרד אם הכלכלה העולמית הייתה צומחת ביתר שאת. זה פשוט שהרגישויות הפרשניות שלו הופכות את ההסכמים האלו למתפרצת.
אם ה- OECD תידבק ברובה, שרי האוצר G20 בשבוע הבא שייפגשו בשנחאי אמורים לראות מספיק זיקוקים בכדי להתמודד עם השנה הסינית החדשה. האוסטרים, בראשותו של בוס הכספים הגרמני הבלתי ניתן לשחיקה וולפגנג שאובל, עדיין מאמצים למטרתם. שאובל הוא הכוח המניע בבריסל, שמאפשר תחרות לוהטת בין כמה בהמות גדולות.