עמדתה החזקה של כריסטין לגארד מגלה חולשה בעמדה היוונית

 

F או כל מי שמאמין שיוון צריכה להישאר עם האירו, הערותיה היו מבשרות רעות. כריסטין לגארד, הבוסית של קרן המטבע הבינלאומית, אמרה יציאת יוון מגוש האירו היא אפשרות – אך היא לא תסמן סיום למטבע היחיד.

 

ביחד, הצהרות אלה מראות כי בעוד שיציאה יוונית אינה האפשרות המועדפת, היא מהווה הצעה ריאלית שלפיה תוכניות הועלו.

 

כוח הצהרתו של לגארד חושף את חולשת העמדה שנקטה מפלגת השמאל הרדיקלי “סיריז” , השולטת ביוון, במשא ומתן בארבעת החודשים האחרונים.

 

לא משנה מה הזכויות והעוולים של הוויכוחים על חובותיה של אתונה, והסיכויים לצמיחה בעוד החוב הזה מכביד על הכספים הציבוריים, המלווים הגדולים של המדינה – מהם קרן המטבע השלישית בגודלה – עייפו מסירזה.

 

ויש תמיכה ממקומות לא סבירים. פורטוגל ואירלנד, שתיהן מנוהלות על ידי קואליציות ימניות-מרכזיות, רוצות שסירזה תצא בידיים ריקות למרות הסיכוי לאשראי זול יותר שיכול לעקוב אחר חשיבה מחודשת בבריסל.

 

הממשלות בדבלין וליסבון צריכות להתמודד בקרוב עם בחירות ורוצות להביס את הגרסאות שלהן לסיריזה.

 

ספרד היא גם אויב של אתונה כעת, כשהפופולריות של מפלגת העם (PP) בראשות מריאנו ראג’י צנחה והוא עומד בפני תבוסה בבחירות בהמשך השנה.

 

לגארד המשיך ואמר, למעשה, כי נאומים אופטימיים של שרי יוון – וראש האוצר יאניס ורופקיס הוא אשם במקרה זה – הם כל כך הרבה אוויר חם.

 

כשדיברה בפסגת ה- G7, ברור שהיא הרגישה בנוח לפרסם את האזהרה, בידיעה שתומכיה נשארים יציבים. כישלונו הערמומי של סיריז באיסוף כספים חלופיים – מהרוסים בפרט – החליש עוד יותר את עמדתה של אתונה.

 

זה לא תמיד היה המקרה. היו זמנים בהם בכירים בבריסל ובקרן המטבע הבינלאומית הראו את אהדתם למדינה שחייבת להשקיע את 42 השנים הבאות בהחזר ממוצע של 10 מיליארד אירו לשנה לקרן המטבע הבינלאומית, לבנק המרכזי האירופי, לאיחוד האירופי. וכל מדינה באיחוד האירופי שהלוותה הלוואות בנפרד – שלא לדבר על הנושים במגזר הפרטי.

 

הם מבינים ש יוון אינה יכולה להחזיר הלוואות ברמה זו, במיוחד כאשר הם עומדים על החזרי השנה עם 38 מיליארד יורו.

 

אבל לגארד רוצה שסיריזה תאמץ את מדיניות הצנע שלה כדי ליצור עודף תקציבי ומסרבת לקבל דבר פחות. נראה כי הספקות בשורותיה הורדו או הושלכו בצד.

 

בימים הקרובים חייבת להיות תוצאה של כניעה מסוגים כאלה של סיריזה. כאשר הארון חשוף, ראש הממשלה אלכסיס ציפראס צריך לשקול כיצד לשלם שכר במגזר הציבורי ותשלומי רווחה חיוניים.

 

הוא יזדקק לכל מיומנותו הפוליטית כדי להציג את תבוסתו כניצחון.

 

אפס שעות + בונוס אפס למי שמלקות מאמנים ועצמם

 

 

 Mike Ashley of Sports Direct.

 


 
מייק אשלי מ- Sports Direct. צילום: אוון המפרי / הרשות הפלסטינית
 

אם היינו צריכים דוגמא נוספת לחלוקה הגוברת בין עובדים צעירים – רובם בחוזים קצרים וגמישים לטווח הקצר – לבין אלה, בדרך כלל מבוגרים יותר, אשר הבטיחו עסקה טובה יותר, אז לא נראה רחוק יותר מאשר ספורט ישיר.

 

זה לא סיפור על הגדלות בהן נהנה הבוס מייק אשלי , הידוע בעושרו. זהו סיפור נפוץ יותר של בעלי כישורים וניסיון לקחת את מה שנשאר על השולחן לאחר שהבוס לקח את הפרוסה שלו.

 

ספורט ישיר ידוע לשמצה בצדק בגלל חוזי השעה האפסיים שלו. מרבית 14,800 עובדי החנויות בתנאי שעות אפס חייבים לקבל את שכר המינימום והטבות שוליים מעטות.

 

אף אחד מהם לא יהנה אפילו משבר זעיר ממאגר הבונוסים של 34 מיליון ליש”ט שיוענק לצוות הספורט הישיר, כך עלה ביום חמישי. זה יעבור ל -3,000 עובדי משרד ראשי ומנהלי חנויות.

 

לחלקם זה יהיה שווה לזכייה בהגרלה. מספר עובדים ארוכי שנים הרוויחו 100,000 ליש”ט פלוס במסגרת תוכנית הבונוסים הקודמת – אותם אנשים אשר זכאים לפנסיה וחופשת מחלה כאשר עובדי השעות האפסיות אינם.

 

אמנם נכון שרבים מהעובדים על שעות אפס הם סטודנטים שנהנים מעבודה גמישה, כפי שהדגישו שרים בממשלה האחרונה ובממשלה האחרונה, אך ראוי לומר שוב כי אפס שעות מעניקות אנשים עם משפחות לידיים – קיום שבו האשראי יקר יותר, אם לא בלתי אפשרי למצוא.

 

אשלי לא הצליחה לנצל את הרמז מאינספור סיפורים של אנשי צוות בעבר ובהווה כי התמרמרות נפוצה על רצפת החנות. הוא בטח יכול להרשות לעצמו להתעלם מתחינות למען הגינות רבה יותר בעולם לאחר ההתרסקות של עבודה בשפע וירידות בתשלומי הרווחה.

 

מציאת עובדים במהלך השנים הבאות אמורה להיות קשה יותר לאור שוק ההידוק, אך גל הקיצוצים הבא ייתן ככל הנראה לעובדים סיבה לקבל שניים או שלושה משרות חלקיות, ולא רק אחת.

 

והיצע העבודה הזול הזה יאפשר לו לייצר את חבורת הבונוסים הבאה.

 

 

כתיבת תגובה