מאוחר מדי לכתיבה ידנית – הגלובליזציה כבר מתה

 

T העולם שלו הולך וקטן. זוהי הרמה הבלתי מוגבלת של דורנו, הודות לג’וגניאט הצמיחה שפרץ זרם של גופים עולמיים, הסכמי סחר חופשי, טכנולוגיה והון בינלאומי. לכל עסק ואדם יש כעת טווח הגעה וקהל עולמי.

 

הפרדיגמה של ימינו היא הגלובליזציה והסחר החופשי הוא המנטרה האוונגליסטית שלה.

 

אולם הנרטיב הזה נשחק ואינו מתאים עוד לעובדות. בחודשים האחרונים חלה פגיעה, מלווה בדיבורים רגשיים על היפוך הגלובליזציה והמאבק על עתיד החברה. הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי השתמש בבדיקת הבריאות האחרונה שלו בכלכלה העולמית כדי להתריע על עלויות הפרוטקציוניזם .

 

 
 

 

 

קפיצת היד מאחרת כחצי עשור מכיוון שהגלובליזציה כבר מתה ואנחנו כבר כמה קילומטרים למסע חזרה.

 

 

 

דונלד טראמפ ות’רסה מאי אינם נושאי דגלים מרחוק, הם מעוטים בליטות על הקירות. כוונתו המוצהרת של טראמפ להוציא את ארה”ב מה- TPP ביומו הראשון בתפקיד מדגישה את המציאות החדשה בה אנו חיים, וכך גם הצרות האחרונות של האיחוד האירופי עם סגירת הסכם סחר עם קנדה בזכות של וולוניה [ 19459007] עקשנות.

 

כיום יש לנו ממם חדש – deglobalisation – כשאנשים מפנים עורף לכלכלה עולמית המחוברת זה בזה וחברות הופכות איקונוקלסטיות.

 

זה לא בפעם הראשונה.

 

ניתן להגדיר את הגלובליזציה כאשר הסחר בין מדינות צומח מהר יותר מהתמ”ג. אנשים מתקיימים יותר אינטראקציה, מבצעים עסקאות יותר ויוצרים יותר עושר. Deglobalisation היא המדינה החלופית בה הסחר גדל פחות מהתמ”ג. מדינות מתמקדות פנימה, הסחר יורד כשיעור מהתמ”ג והצמיחה מצטמצמת. מחזור ברור של השניים עולה במהלך ההיסטוריה.

 


 

 Cycle of globalisation

[19459035 ]
 
 

 
 
פינטרסט
 

 


 
שלבי גלובליזציה ודגלובליזציה בשתי המאות האחרונות. המחשה: מדיסון, הבנק העולמי, מקס רוזר, CPB הולנד, קמדור גלובל
 
  • פרוטו-גלובליזציה (1820-1870): צמיחה מהירה בסחר עולמי בזכות המהפכה התעשייתית והתפשטות השלטון הקולוניאליסטי האירופי
  •  

  • הגלובליזציה 1.0 (1870-1913): בניית האימפריה הפכה לנורמה. התקדמות מהירה בתחום התחבורה והתקשורת צמחה את הסחר. אולם שינוי מהיר פירושו גם התקפות תנודתיות של התיישנות ומשבר כלכלי
  •  

  • Deglobalisation 1.0 (1913-1950): צמיחה מוגבלת, תוצאות לא שוויוניות ותליית חובות עצומה מעשורים קודמים הולידה את הלאומיות הכלכלית והפרוטוציוניזם. הסחר נפל וכישלון קולקטיבי בהתמודדות עם סוגיות מבניות עמוקות הוביל לשנות השלושים
  •  

  • גלובליזציה 2.0 (1950-2010): מאז, אנו נמצאים בהתרחבות נסגרת עם צמיחה ללא תחרות של הסחר העולמי והתמ”ג
  •  

  • Deglobalisation 2.0 (2010-?): המשבר הפיננסי האחרון מיקד את תשומת לבם של קובעי המדיניות כלפי פנים והגבש את התחושה ההולכת וגוברת של התנכלות חברתית. תערובת רעילה של שכר מדוכא, חובות טילים וקוצר ראיה פוליטי הרסו במידה רבה את פיתוי הגלובליזציה.
  •  

זו יותר מתחושה של ennui. הסחר העולמי בימינו אינו מאט אלא עלה לאוויר – כמעט ולא ברומטר של בריאות גלובלית גסה. לאחר השיא בינואר 2015, היצוא העולמי צנח -11.6% בסוף אוגוסט 2016. האשמה אינה נובעת מירידת מחירי הסחורות, אלא שינויים במדיניות הסחר. פרוטקציוניזם הוא אופנה . אמצעי סחר מגבילים עלו על צעדים ליברליזציה שלוש לאחד השנה וגברו כמעט חמש פעמים מאז 2009, כאשר קובעי המדיניות מנסים לעקוף את ה- WTO. בינתיים, הפירעון של מאזני הבנקאות בשנים 19459066 פגע בשנים האחרונות בהלוואות עולמיות, כאשר הבנקים נסוגים מפעילויות פנים מקומיות לליבות מקומיות, ומצמצמים את זרימת האשראי החיונית דרך עורקי המפתח.

 

כל זה קדם לשטף הפופוליסטי של 2016, ואכן תרם כקובעי מדיניות שקיבלו עדיפות מיופית על פני הלכידות החברתית תוך התעלמות מלקחי העבר.

 

אך באופן גלובלי, הפוליטיקאים מתכוונים כעת במהירות למצב הרוח הציבורי. לפני שנה, לדמיין עולם בו המנהיגים המערביים הגדולים כללו את טראמפ, חטיבת ברקסית ומרין לה פן הייתה מחוז סאטירה. כיום, אנו שני שלישים שם. עלייתם העבירה את הוויכוח הפוליטי לכיוון הנטיביזם בסיפור לאומני מוכר להפליא, לאחר שאחרים הולכים אחר כך.

 

הפוליטיקה החדשה שלנו אינה ימנית או ימנית, אלא אם אתה נמצא בעולם הזה או מחוץ לו. אפילו מגיני הגלובליזציה נופלים באותה מלכודת. על ידי הדמוניזציה של אלה שהצביעו נגד ואינם מספקים אפשרויות חלופיות, הם נצמדים חזק יותר לאלה שמאשרים ומאשרים את אמונותיהם. זו עדיין נטיביות מסוג אחר ועדיין פוליטיקה של חלוקה, לא אחדות.

 

זו Deglobalisation 2.0.

 

מדיניות מוניטרית כמו הקלות כמותיות ואח בן יומו, הקלות פיסקליות, איננה יכולה לשנות דינמיקה זו. שינוי מבני חסר, השפעתן המאכלת המצטברת על חיסכון ומילוי לחובות עולמיים מבטיחות מסלול מסלול מוגבל ורק מלהבות את הרטוריקה של ניתוק זכיינות. בינתיים, גירושין הופכים מכוערים ככל שרגשות גוברים על הסיבה, כלומר הדיבורים על אגרות ברקסיט והיטלי אנטי-dumping, ליל הבדולח המטאפורי של מנצחים פופוליסטים כמו מאי וטראמפ כשהם נאבקים על קוהרנטיות, וחלוקות מתעוררות בין בנקים מרכזיים ופוליטיקאים, לנקוב בשם אבל כמה.

 

הדמוקרטיה פונה במהירות לקקיסטוקרטיה – ממשלה על ידי המנהיגים הכי פחות מוסמכים. הגלובליזציה מתפשטת ללאומיות. ההשפעות מתועדות היטב בהיסטוריה – אוטארקיות, נאיביות כלכלית, פרוטקציוניזם וממהר לתפוס את מה שנותר מהעוגה, רק כדי לרמוס אותה תחת הרגליים.

 

אני הראשון תמיד נגמר בי אחרון. העולם עדיין הולך וקטן, אבל רק במוחנו ובאופק שלנו עכשיו, וחסרי מחשבה אנו מסתכנים להפוך כל עניים יותר עבורו.

 

בוב סוארופ הוא המחבר של Money Mania

 

 

כתיבת תגובה