אני קשה להאשים את התייחסותו של אנדרו טיירי למאמציו של מארק קארני בששת השבועות האחרונים להסביר את גישתו של בנק אנגליה לעליית הריבית . היו לנו הנחיות לא מעטות, אמר יו"ר ועדת האוצר של הנבחרים בקדחתנות, לא הכל עקביות.
כצפוי, הנגיד התעקש שלא היה שום כישוף. הוועדה למדיניות המוניטרית של טרדנדל רחוב עקבית בגישתה.
עקביות? באמת? האם מדובר בנק זהה? כן אנחנו כן. זו שהשתמשה בדוח האינפלציה שלה בחודש מאי כדי להצביע על כך שיש כושר פנוי במשק שצריך היה למצות אותו לפני העלאת ההוצאות. זה שמאז נאום בית האחוזה של קרני, כעבור 29 יום בלבד, העביר את ההודעה כי שערים עשויים לעלות מהר יותר משחשבים השווקים הפיננסיים. וזה, אם לשפוט לפי ראיותיו של קרני בפני ועדת האוצר, זה כעת להצביע עד כמה צמיחת הרווחים הריאליים הינה סימן לרפיון בשוק העבודה.
מה שברור הוא שקארני ועמיתיו חברי מועצת המועצות המועצות הבינלאומית הותירו את העיר מבולבלת לחלוטין. מה שברור גם הוא שמה שקורה לשיעור הריבית הרשמי תלוי כעת לחלוטין בנתונים הכלכליים הנכנסים. קבוצה חלשה של מספרי אינפלציה תראה את הציפיות לעלייה בשיעור; מדד מנהלי רכש חזק יראה סיכויים על קיצור עלייה מוקדמת. זהו מתכון לתנודתיות, בדיוק ההפך ממדיניותו של בנק.
ואכן, כשמלאת השנה הראשונה לבואו של קרני לבנק, יוזמת המדיניות העיקרית שלו – הנחיית קדימה – שוכבת במים. עדותו בפני חברי פרלמנט אולי נועדה להעביר את המסר ששום דבר לא באמת השתנה מאז פרסום דו"ח האינפלציה בחודש מאי, אך למען האמת הוא החזיר את השעון לימים בהם גישת מצ"ח הייתה להניח שהעתיד לא ניתן לדעת. וכי יש לשפוט את החלטת הריבית מחדש כל חודש.
אז מה ההבדל בין מדיניות מוניטרית תחת מרווין קינג לבין מדיניות מוניטרית תחת מארק קרני ? מלבד המשכורת הגדולה יותר והמבטא הקנדי, לא הרבה, זה היה נראה. במטאפורות הספורטיביות האהובות על שני הגברים, הם לוקחים כל משחק כפי שהוא מגיע.