המצב הלא תקין של הכלכלה העולמית כאן כדי להישאר

תוכן עניינים
 

S מאז תחילת השנה, עמדה הכלכלה העולמית בפני התמודדות חדשה עם תנודתיות קשה בשוק הפיננסי, המתאפיינת במחירי ירידות חדות של מניות ונכסים מסוכנים אחרים. גורמים שונים פועלים בעבודה: חששות מפני נחיתה קשה לכלכלה הסינית, חושש כי הצמיחה של ארה"ב מקרטעת בתקופה בה הפדרל ריזרב החל להעלות את הריבית, חששות מפני הסלמת הסכסוך הסעודי-איראני וסימנים – בעיקר צניחת מחירי הנפט והסחורות – של חולשה קשה בביקוש העולמי.

 

ויש עוד. הירידה במחירי הנפט , יחד עם היעדר נזילות בשוק, עליית המינוף של חברות האנרגיה האמריקאיות ושל חברות האנרגיה והריבונות השבריריות בכלכלות המייצאות נפט, מעניקה את הפחדים של אירועי אשראי רציניים ומשבר מערכתי בשוקי האשראי. ואז יש את הדאגות לכאורה לא מתרחשות לגבי אירופה, כאשר היציאה הבריטית מהאיחוד האירופי הופכת לסבירה יותר, בעוד שמפלגות פופוליסטיות של הימין והשמאל זוכות לקרקע ברחבי היבשת.

 

 

הסיכונים הללו מועצמים על ידי כמה מגמות עגומות לטווח בינוני שמשמעותן צמיחה בינונית מוחלטת . אכן, הכלכלה העולמית בשנת 2016 תמשיך להתאפיין בחריגה חדשה מבחינת תפוקה, מדיניות כלכלית, אינפלציה והתנהגות מחירי נכסי מפתח ושווקים פיננסיים.

 

אז מה בדיוק הופך את הכלכלה העולמית של היום לחריגה?

 

ראשית, צמיחה פוטנציאלית במדינות מפותחות ומתעוררות נפלה בגלל הנטל של חובות פרטיים וציבוריים גבוהים, הזדקנות מהירה – מה שמרמז על חיסכון גבוה יותר והשקעה נמוכה יותר – ומגוון אי וודאות שמאפקים את הוצאות ההון. יתרה מזאת, חידושים טכנולוגיים רבים לא תורגמו לצמיחה גבוהה יותר בפריון, קצב הרפורמות המבניות נותר איטי וקיפאון מחזורי ממושך שחיק את בסיס המיומנויות ושל ההון הפיזי.

 

שנית, הצמיחה בפועל הייתה אנמית ומתחת למגמה הפוטנציאלית שלה, בגלל התהליך הכואב של מנוף מנוף שמתחיל קודם כל בארצות הברית, אחר כך באירופה, וכעת בשווקים מתעוררים ממונפים מאוד.

 

שלישית, המדיניות הכלכלית, ובמיוחד המדיניות המוניטרית, הפכו לא שגרתיות יותר ויותר. אכן, ההבחנה בין מדיניות מוניטרית לפיסקלית הולכת ומיטשטשת. לפני עשר שנים, מי שמע על מונחים כמו ZIRP (מדיניות ריבית אפסית), QE (הקלות כמותיות), CE (הקלות אשראי), FG (הנחיות קדימה), NDR (שיעורי הפקדה שליליים) או UFXInt (מטבע שטר לא מאוורר) התערבות)? אף אחד, מכיוון שהם לא היו קיימים.

 

אולם כעת, כלי המדיניות המוניטרית הבלתי שגרתית הללו הם הנורמה בכלכלות המתקדמות ביותר ואפילו בכמה כלים מתעוררים בשוק. פעולות ואותות אחרונים מהבנק המרכזי של אירופה ובנק יפן מחזקים את הדעה כי עתידה להגיע מדיניות לא שגרתית יותר.

 

היו שטענו כי מדיניות זו והבלון המאזן של בנקים מרכזיים היו סוג של התפללות מטבעות פיאט. התוצאה, טענו, תהיה אינפלציה בורחת – אם לא היפר אינפלציה – עלייה חדה בריבית לטווח הארוך, קריסה בשווי הדולר האמריקאי, עליית מחיר הזהב וסחורות אחרות והחלפתם של התפרק מטבעות פיאט עם קריפטו מטבעות כמו ביטקוין.

 

במקום זאת, וזו הסטייה הרביעית, האינפלציה עדיין נמוכה מדי ונופלת בכלכלות מתקדמות, למרות המדיניות הלא קונבנציונאלית של הבנקים המרכזיים ומאזניה הגואים. האתגר של הבנקים המרכזיים הוא לנסות להגביר את האינפלציה, אם לא להימנע מדפלציה על הסף. במקביל, הריבית לטווח הארוך המשיכה לרדת בשנים האחרונות, שווי הדולר זינק, מחירי הזהב והסחורות ירדו בצורה חדה וביטקוין היה המטבע עם הביצועים הגרועים ביותר של 2014-2015.

 

הסיבה לכך שהאינפלציה הנמוכה במיוחד נותרה בעיה היא שהקשר הסיבתי המסורתי בין היצע הכסף למחירים נשבר. הסבר אחד לכך הוא שבנקים אוגרים את כמות הכסף הנוספת בצורה של יתר יתר, במקום להלוות אותו – מבחינה כלכלית מהירות הכסף קרסה. יתר על כן, שיעורי האבטלה הם גבוהים, מה שמעניק לעובדים כוח מיקוח מועט. ונשארה כמות רבה של רפיון בשווקי המוצרים במדינות רבות, עם פערי תפוקה גדולים וכוח תמחור נמוך עבור חברות – בעיית יכולת עודפת המחמירה את השקעות יתר בסין.

 

ועכשיו, לאחר ירידה מאסיבית של מחירי הדיור במדינות שחוו תנופה וחזה, קרסו נפט, אנרגיה ומחירי סחורות אחרים. קראו לזה אנומליה חמישית – תוצאה של האטה בסין, הזינוק באספקת אנרגיה ומתכות תעשייתיות (בעקבות חיפוש מוצלח והשקעה יתר ביכולת חדשה) והדולר החזק, שמחליש את מחירי הסחורות.

 

סערת השוק האחרונה החלה את דפלציה של בועת הנכסים העולמית שהתחוללה על ידי QE, אם כי הרחבת המדיניות המוניטרית הלא קונבנציונאלית עשויה להזין אותה עוד זמן מה. הכלכלה הריאלית במשקים המתקדמים והמתעוררים ביותר היא חולה קשה ובכל זאת, עד לאחרונה, שווקים פיננסיים זינקו לשיאים גדולים יותר, נתמכים על ידי הקלות נוספות של הבנקים המרכזיים. השאלה היא כמה זמן וול סטריט ורחוב מיין יכולים להתפתח.

 

למעשה, סטייה זו הינה היבט אחד של החריגה הסופית. השני הוא שהשווקים הפיננסיים לא הגיבו במיוחד, לפחות עד כה, לסיכונים גיאו-פוליטיים הולכים וגדלים, כולל אלה שמקורם במזרח התיכון, משבר הזהות של אירופה, המתיחות הגוברת באסיה והסיכונים המתמשכים של רוסיה תוקפנית יותר. שוב, כמה זמן ניתן לקיים מצב עניינים זה – בו השווקים לא רק מתעלמים מהכלכלה הריאלית, אלא גם מורידים את הסיכון הפוליטי?

 

ברוך הבא לחריג הלא נורמלי לצמיחה, אינפלציה, מדיניות מוניטרית ומחירי נכסים. תרגיש בבית. נראה שאנחנו נהיה כאן זמן מה.

 

נוריאל רוביני, פרופסור בבית הספר לעסקים שטרן של ניו יורק ויו"ר מטעם כלכלה גלובלית של רוביני , היה כלכלן בכיר לעניינים בינלאומיים במועצת היועצים הכלכליים של הבית הלבן בממשל קלינטון. הוא עבד בקרן המטבע הבינלאומית, בבנק הפדרל רזרב ובבנק העולמי. © ​​ סינדיקט הפרויקט