דייוויד קמרון חוזר לשנות ה -80 עם תוכניות הנאום של קווין

 

L aws כדי להפוך את החיים לקשים יותר לאיגודים מקצועיים. חוקים להקל על הדיירים לקנות בתים משלהם. חוקים שימנעו מהממשלה העלאת שיעורי מס הכנסה, ביטוח לאומי או מע”מ. היה יותר מרמז לתחילת שנות השמונים על הנאום שגויס למלכה על ידי דיוויד קמרון.

 

מבחינה פוליטית, ראש הממשלה גונב את הרעיון של בריטניה האומה, אותה ניהל אד מיליבנד בקצרה באמצע הדרך בפרלמנט האחרון. חשיבת ה- Tory היא פשוטה. העבודה כבר לא מתחברת לרבים מהתומכים המסורתיים שלה. מרגרט תאצ’ר מצאה דרך לפתח מותג של שמרנות ממעמד הפועלים. אז למה לא לתת לחלק מהרעיונות של תאצ’ר מערבולת נוספת?

 

כמו בפרלמנט האחרון, הקונסרבטיבים עושים ניסיון מוקדם לפתח סיפור שיסייע להם במהלך חמש השנים הבאות. המסר הוא שהממשלה נמצאת בצד של אלה שרוצים להמשיך. היא רוצה לקדם עיסוק בבעלים. היא מעוניינת לחתוך קלטת אדום עבור עסקים קטנים. היא רוצה להבטיח שאנשים ישמרו יותר ממה שהם מרוויחים.

 

ברור שיש בעיות בהרבה מהצעות הממשלה. אם יהיה משבר פיננסי נוסף ומיתון בחמש השנים הבאות, ג’ורג ‘אוסבורן ישער על העובדה שהוא לא יכול לגעת במס הכנסה, ביטוח לאומי או מע”מ.

 

אחת הבעיות של המשק בעשור האחרון הייתה חוסר היכולת של עובדים לנהל משא ומתן על העלאת שכר ריאלי. חולשתם של האיגודים המקצועיים הייתה חלק מאותו סיפור וקשה לראות אילו צעדים שנועדו להקשות על פעולות השביתה במגזר הציבורי יעשו כדי לעזור.

 

כמו כן, הלקח משנות השמונים הוא שהוכח הרבה יותר קל להבריח בתים לדיירי המועצה מאשר לבנות נכסים חדשים ובמחירים סבירים שיחליפו אותם.

 

מאז שהציף את הרעיון במערכת הבחירות של תוכנית זכות קנייה חדשה המיועדת לדיירי אגודות הדיור, קמרון מקבל אזהרות מתעשיית הדיור על האפשרות שהוא יחמיר את משבר הדיור הבריטי שכבר חריף. . עלויות הבנייה עולות. יש מחסור בעבודה מיומנת. הביקוש לרכוש כבר עולה על ההיצע בחלקים מסוימים של בריטניה. החלפת הבתים שנמכרו תחת הזכות החדשה לקנות תהיה יקרה ואולי לא תתרחש.

 

יש מתח בין הרטוריקה של בריטניה של אומה אחת לבין המציאות של קיצוץ בזיכוי המס כדי לגלח 12 מיליארד ליש”ט מחשבון הרווחה. לא ברור מיד כי דרישת חופשות בתשלום פחות נדיבה וחופשת לידה במשא ומתן עם האיחוד האירופי לקראת משאל עם תביא את ראש הממשלה לשמרנים בכיתת העובדים. אבל המתנגדים הפוליטיים של קמרון צריכים להיזהר. קל יחסית לנקוט בחורים במדיניות פרטנית. פיתוח אלטרנטיבה – וסיפור טוב יותר – קשה יותר. העבודה בהחלט לא הצליחה לפתח אחד בפרלמנט האחרון.

 

פחדים מחדירת חובות

 

השווקים הפיננסיים מודאגים יותר ויותר מהאפשרות של פירעון חוב. הם צודקים להיות מודאגים. המצב הכלכלי קשה, הכסף אוזל והמשא ומתן עם הנושים לא מתנהל כשורה. עם זאת, אוקראינה, מדינה במצב אפילו יותר יווני מיוון, ומועמדת סבירה יותר להצטרף לחובותיה.

 

ישנן שתי סיבות לכך. הראשונה היא שאירופה תמיד יכולה למצוא דרך, בדרך כלל ברגע האחרון, להזיז כל בעיה. ככל הנראה תושג עסקה שתספק ליוון יותר זמן וכסף תמורת ההבטחה לרפורמה מבנית בכלכלתה.

 

אוקראינה אינה חלק מהאיחוד האירופי ולא סביר שתגיע בזמן הקרוב. כלכלתה גדולה רק ב -60% כמו שהייתה בקומוניזם לפני 25 שנה. הערכת קרן המטבע הבינלאומית לירידה של 5.5% בתוצר המקומי הגולמי השנה נראית אופטימית להפליא בהתחשב בהיפר-אינפלציה וההרס שנגרם למחצית המזרחית של המדינה.

 

במובנים מסוימים הקהילה הבינלאומית הייתה טובה יותר לאוקראינה מאשר ביוון. ארה”ב והאיחוד האירופי סיפקו שניהם מזומנים דו-צדדיים כדי לאפשר למדינה להמשיך בהחזר החובות שלה. מוקדם יותר השנה, קרן המטבע הבינלאומית הגיעה לחילוץ של 17.5 מיליארד דולר שהיה מותנה באוקראינה מחדש את חובו לחיסכון של 15 מיליארד דולר. באוקראינה אומרים שהחיסכון יכול להיעשות רק אם מחזיקי האג”ח לוקחים שיער בחיתוך, דבר שבעלי האג”ח מתנגדים לו בחריפות.

 

בנסיבות העניין, לא קשה לראות מדוע ממשלת אוקראינה ביקשה אישור מהפרלמנט להשעות את החזרי החוץ הזרים. קריאת מורטוריום כרוכה במדויק מסוג ברירת המחדל של החובות המבולגנים שהאיחוד האירופי להוט להימנע ביוון. אבל אוקראינה הגיעה למקום השני הכי טוב במאבק עם רוסיה. כלכלתה נמצאת בנפילה חופשית. בעיה גדולה מזמנת.

 

 

כתיבת תגובה